מאמר זה מכיל בחינה השוואתית של תכונותיהם של אמצעי תשלום נפוצים ביחס לביטקוין קאש.
המאמר יעודכן מעת לעת כדי לכלול פרטים נוספים ואמצעי תשלום נוספים, לפי הצורך.
תוכן עניינים
כרטיס אשראי
כרטיסי אשראי הם אחד מאמצעי התשלום הפופולריים ביותר, אך גם הבעייתיים ביותר.
תשלומים בכרטיס אשראי מתבצעים בשיטת "משוך", כאשר המשלם מוסר למקבל את פרטי הכרטיס לחיוב. ברגע זה, המשלם מוסר למקבל את כל המידע הדרוש כדי לבצע תרמית כספית אם רק ירצה בזה. על המשלם לבדוק ולוודא כי מי שהוא מוסר לו את פרטי כרטיס האשראי הוא אכן המקבל המיועד ולא מתחזה או נוכל. המשלם חייב לתת במקבל אמון מלא. על המשלם לסמוך על המקבל שיחייב את כרטיסו פעם אחת בלבד. על המשלם לסמוך על המקבל שיחייב אך ורק בסכום שסוכם ולא יותר. באופן החמור ביותר, על המשלם לסמוך על המקבל שלא יעתיק וישמור את פרטי כרטיס האשראי לשימוש עתידי, לא ידליף אותו לידי גורמים עברייניים, ולא ימכור אותו בשוק השחור.
מערכת ה-EMV החדשה משפרת את המצב במקצת, אך לא בהרבה. המקבל עדיין יכול לשמור הן את פרטי הכרטיס והן את הקוד הסודי לשימוש עתידי, ועל המשלם לעקוב אחרי המקבל בשבע עיניים לא רק בזמן התשלום, אלא גם לעקוב אחרי רשימת העסקאות שבוצעו בכרטיס כדי לזהות חיובים כפולים או שגויים ושימוש לא חוקי תוך זמן קצר ככל האפשר. ובמקרה שפרטי כרטיס האשראי אכן דלפו ונמצאים בשימוש לא מורשה, הפתרון היחיד שיש בידי המשלם הוא לבטל את כרטיס האשראי ולהעביר את כל ההתחייבויות הקשורות בו לכרטיס חדש, דבר הקשור בטרחה רבה.
חברת האשראי יכולה (ואכן עושה שימוש ביכולתה) לחסום ולבטל כל תשלום שיראה לה חשוד, על פי קריטריונים שהיא עצמה מציבה. במקרה שהאלגוריתם של חברת האשראי יחשוד בפעולה כלשהי, כרטיס האשראי יחסם מיידית, ומוקדני החברה ינסו ליצור קשר עם בעל הכרטיס כדי לדלות ממנו פרטים מזהים סודיים ולאמת כי אכן ביצע את הפעולה. נוהל זה מאפשר, למעשה, לנוכלים בעלי יכולות גבוהות להתחזות לנציגי חברת האשראי ולדלות את אותם הפרטים בדיוק באמצעות תרגילי הנדסה חברתית ופסיכולוגיה, כשהיכולת של בעל כרטיס האשראי לזהות את ההונאה מוגבלת למדי.
על החזקת הכרטיס משלם המחזיק עמלה חודשית לחברת האשראי או הבנק. העמלה הממוצעת היא בסביבות 15 שקלים, וזאת אך ורק עבור הזכות והפריבילגיה לשלם לאחרים בכסף שלך, וכמובן שישנן גם עמלות עקיפות ונסתרות שעליהן לא תמיד טורחות החברות להודיע מבעוד מועד, אם בכלל. חברות מסוימות, אומנם, מציעות מיני "הטבות", "מבצעים" והחזרי עמלה למשתמשים הכבדים בכרטיסיהם, דבר שנראה על פניו תמוה, אך בעצם הגיוני ביותר, עקב הסיבה הבאה:
בנוסף לעמלות שהן גובות ממחזיקי הכרטיס, חברות האשראי גובות עמלה ממקבל התשלום בכל עסקה. העמלה משתנה מעסק לעסק על פי ההסכם הפרטני ביניהם, אך המינימום עומד על כ-1% מסכום העסקה, ולרוב יותר. מסיבה זו, מרבית העסקים נאלצים לקבוע סכום מינימום לתשלום בכרטיס אשראי, ולהתאים את מחיר כל המוצרים והשירותים כדי לכסות על העמלה. כך, בעצם, את עמלת הסליקה משלם הלקוח - מה הפלא שחברות האשראי יכולות להרשות לעצמן להחזיר חלק מעמלות הכרטיס ללקוח, היות והוא עצמו כיסה על החזר זעום זה בעת שימוש מוגבר בכרטיס?
אך החלק הבעייתי ביותר עוד לפנינו. על מנת לכסות ולו במקצת על הבעיות הגלומות בשימוש בשיטת ה"משוך", מאפשרים כל חברות האשראי להתכחש לכל עסקה שבוצעה בכרטיס, וזאת בתוך פרק זמן ארוך ביותר, עד חודשים(!) ממועד העסקה. כל שעל המשלם לעשות הוא להודיע כי בכרטיס האשראי בוצע שימוש לא חוקי, וכי הוא לא אישר את העסקה המדוברת. חברת האשראי תערוך בירור (או שלא) ותזכה את כרטיס האשראי בסכום הרלוונטי. במרבית המקרים העסק כבר לא מסוגל להוכיח שאת החיוב המדובר ביצע בהסכמתו של המשלם בגלל פרק הזמן הרב שעבר מאז, ולכן חברת האשראי מחייבת אותו בסכום הביטול ובעמלת ביטול נוספת, ועצם קיום התלונה מספיק כדי לפגוע בדירוג האמינות של העסק בעיני חברת האשראי, מה שיוביל בהמשך להגדלת העמלות שהוא ישלם.
מרבית בתי העסק מתייחסים לסוגיה זו כאל סוג של עוול בלתי נמנע, וכוללים את הסיכון לביטול העסקה במחיר המוצרים והשירותים שהם מספקים. כך, בסופו של דבר, כל לקוח ישר משלם לא רק עבור המוצר או השירות עצמו, אלא גם עבור כל ניסיונות התרמית שעלולים להתרחש בעסק זה.
לכל לקוח יש מסגרת אשראי שאותה אסור לו לעבור, אפילו אם יש לו את הכסף הדרוש לכיסוי התשלום (בכפוף להסכם הפרטני מול חברת האשראי). אם ינסה לרכוש דבר כלשהו והסכום הכולל יחרוג מהמסגרת, הוא פשוט לא יוכל לשלם. כך מסתבר שהמשלם כלל אינו אדון לכספו, ותלוי לחלוטין ברחמיה של חברת האשראי.
למרות שנראה כאילו החיוב מתבצע מיידית, בפועל הכסף מועבר לחשבונו של המקבל ביום העסקים הבא, במקרה הטוב, וביום החיוב של כרטיס האשראי, במקרה הפחות טוב. בפרק הזמן שבין התשלום לקבלת הכסף, המקבל אמור "להתמודד איכשהו", ולקוות שהכסף אכן יגיע בסופו של דבר.
בניגוד מוחלט לכרטיסי אשראי, ביטקוין קאש פועל ככסף מזומן אלקטרוני, שאותו המשלם מעביר ישירות לידי המקבל. הכסף הופך להיות זמין לשימוש באופן מיידי, וההעברה הופכת בלתי הפיכה בעליל בתוך פרק זמן קצר של 10 דקות עד שעה. המשלם לא מוסר למקבל שום מידע מיותר, ולא מעניק למקבל שום אפשרות לניצול לרעה. המשלם יכול להשתמש בכספו שלו כראות עיניו, ללא כל הגבלה או התניה. בגלל שהתשלום הוא בלתי הפיך, המוכר יכול לתמחר את המוצר או השירות במחירה האמיתי, ללא הצורך לכסות על עמלות סליקה או הוצאות נוספות. העמלה למשלם היא פחות מאגורה, והמקבל לא משלם כל עמלה, עד לאותו הרגע שהוא עצמו הופך למשלם. זאת ועוד, התשלום יכול להיות מופנה ישירות לארנקו של בעל העסק, אפילו אם הוא מעסיק קופאים, וכל אחד מהם מסוגל לקבל תשלומים עבורו מבלי שיאלץ לתת בהם כל אמון ומבלי שיוכלו לעשות בתפקידם שימוש לרעה.
מזומן
מזומן הוא אמצעי תשלום עתיק ופופולרי ביותר, אך הוא לא חף מבעיות ייחודיות.
כסף מזומן הוא מסורבל ולא נוח לנשיאה ולאחסון, במיוחד אם מדובר בסכומים גדולים או ביחידות כסף קטנות. דרושות כספות, משאיות ממוגנות ושומרים חמושים, ועצם קיום אלה מעיד חד משמעית על הימצאות במקום כמויות משמעותיות של כסף מזומן, דבר המגדיל משמעותית את הסיכון.
התשלום במזומן הוא מסורבל ונוטה לשגיאות. המשלם חייב לתכנן את התשלום ולהצטייד מבעוד מועד ביחידות מתאימות. הוא חייב למנות את השטרות והמטבעות בערך משתנה עד לסכום המתאים. המקבל חייב למנות את השטרות והמטבעות ולחשב את העודף המתאים, ואז למנות את העודף כשהוא בונה אותו משטרות ומטבעות בערך משתנה עד לסכום המתאים. המקבל חייב להחזיק בעודף מתאים, תוך תכנון תקבולים שעדיין לא התרחשו ולכן תוכנם אינו ידוע. זאת ועוד, לא תמיד יש בידי המקבל עודף מתאים, לאי נעימויות הדדיות, שהקטנה ביניהן היא "עיגול" סכום התשלום כדי להימנע מהצורך בעודף.
לא ניתן לשלם סכומים הקטנים מהמטבע הקטן ביותר הקיים נכון להיום, 10 אגורות.
לא ניתן לשלם סכומים גדולים יותר מהקבוע בחוק מבלי להסתכן בקנס או מאסר, או שניהם גם יחד.
המזומן מועד לבלאי, ויש צורך להחליפו מפעם לפעם, והוא עלול להיהרס עקב תנאי אחסון לא נאותים או אסונות למיניהם.
המזומן עלול להיות מזויף, כשבמקרה כזה אנשים פשוט יסרבו לקבלו, ואתם תישארו עם ההפסד.
השטרות והמטבעות עוברים שינוי והחלפה מעת לעת, ויש תמיד לדאוג להחליף את השטרות והמטבעות הישנים בחדשים כדי לשמור על היכולת להשתמש בהם. בעת ההחלפה, ייתכן שתיאלצו להסביר את מקור הכסף וייעודו, ייתכן שיותר מפעם אחת.
אה, כן, ומסתבר גם שהמזומן שעובר מיד ליד עלול להיות מזוהם בחיידקים וחומרים רעילים שונים המסכנים את בריאות כל הנוגעים בו. והיות והדרך היחידה לשלם בו היא במפגש ישיר פנים מול פנים בין המשלם למקבל, חשש זה לא יכול להיחשב "תאורטי" או "לא מבוסס".
בניגוד לכסף מזומן, הביטקוין קאש הוא כסף אלקטרוני, ולכן הוא נוח לשימוש. המקבל תמיד יקבל סכום מדויק, ללא הצורך בחישובים כלשהם. ניתן לשלם כל סכום, החל מחלק קטן של האגורה ועד מאות אלפים, ללא כל הגבלה. הוא נוח לאחסון ונשיאה ללא כל הגבלה, ללא ידיעתם של הסובבים, ללא כל עלות וללא הצורך בפעולות תחזוקה כלשהן. אין דבר כזה שנקרא "מטבע ביטקוין קאש מזויף" - הרשת עצמה דואגת לכך. וכן, הכסף האלקטרוני עובר מיד ליד ללא כל מגע, ללא קשר למרחק בין הצדדים, אפילו אם הם נמצאים בקצוות השונים של העולם.
העברה בנקאית
העברה בנקאית מתבצעת מחשבונו של המשלם לחשבונו של המקבל. לשם כך, המקבל מוסר למשלם את פרטי החשבון שלו, דבר העלול, במקרים מסוימים, לפגוע בפרטיותו.
בעת ביצוע ההעברה הבנק השולח מודיע לבנק המקבל את הסכום שעליו לזכות את חשבון המקבל, ומחייב את החשבון השולח בסכום זהה.
ההעברה לעולם איננה מיידית. פרק הזמן הדרוש לסיום הפעולה נע בין יום העסקים הבא, במקרה של העברה באותו הבנק, לשלושה ימי עסקים, במקרה של העברה בין בנקים שונים, ועלולה להגיע לשבועות, במקרה של העברה בינלאומית.
העמלה עבור העברה בנקאית משתנה ממקרה למקרה, ונעה בין שקלים בודדים, במקרה של העברה פנים-ארצית, לעשרות דולרים, במקרה של העברה בינלאומית. הסיבה היא שהכסף בדרכו ליעד עובר בין מספר בנקים, כשכל אחד מהם עומד בתוקף על זכותו החוקית לקחת את הזמן ולגבות עמלה נוספת עבור הטרחה.
ביצוע ההעברה מותנה בהסכמתו של הבנק לביצועה או, בפועל, תלויה בשיקול דעתו של הבנקאי המטפל. הבנקאי מוסמך לסרב לביצוע כל העברה שתיראה לו חשודה, והחובה להסביר את טיבה ולהוכיח את חוקיותה מוטלת כולה על השולח. במקרים מסוימים, שיקול דעתו של הבנקאי אינו רלוונטי, היות וההעברה נופלת תחת קריטריונים המוגדרים על ידי הממשלה - לא בהכרח הממשלה המקומית. כן, במקרים מסוימים, המדיניות וההגבלים להעברות בנקאיות נקבעים על ידי ממשלה זרה - ממשלת ארה"ב או האיחוד האירופאי, ומשום מה הדבר לא נחשב להתערבות בוטה במדיניות הריבונית. כך שהשולח חייב לרצות לא רק את ממשלתו שלו ואת הבנק שלו, אלא גם ממשלות זרות של מדינות רחוקות שאין לו אליהן כל קשר או מגע.
אם השולח יצליח לשכנע את פקיד הבנק שההעברה שבוצעה אינה לגיטימית, היא תבוטל, ועמלות וקנסות נוספים יוטלו הן על השולח והן על המקבל.
בניגוד להעברות בנקאיות, העברה בביטקוין קאש היא מיידית, הופכת מבלתי הפיכה ברמת הסביר לבלתי הפיכה בעליל בתוך פרק זמן קצר של 10 דקות עד שעה, ועולה פחות מאגורה, ללא קשר לסכום המועבר. הכסף עובר ישירות מהשולח למקבל, היכן שלא יהיו, ואף אחד מהם לא נדרש לבקש רשות או להסביר את עצמו לכל אדם, ארגון, בנק או ממשלה שהיא.
המחאה בנקאית (שיק)
המחאה היא בעצם כתב אישור לחייב את החשבון המשלם בסכום הרשום. הפרטים הרשומים בגלוי על ההמחאה הם כל הפרטים הדרושים כדי לבצע את החיוב, והיו לא מעט מקרים שבהם צילום של המחאה שהוצג בשוגג באינטרנט נוצל כדי למשוך כספים מהחשבון המקושר בדרכי מרמה.
הדרך הרגילה לפרוע את ההמחאה היא להפקיד אותה לחשבונו של המקבל. העברת הכסף אורכת בדרך כלל יום עסקים ממועד ההפקדה, אך מועד ההפקדה עצמו תלוי אך ורק במקבל. המשלם לעולם לא מסוגל לדעת מתי ההמחאה תיפרע ואם בכלל, ולכן לא יכול לתכנן את העתיד בהקשר זה.
במקרה של שגיאה בפרטים הרשומים על ההמחאה או היעדר כיסוי, ההמחאה תסורב, והמשלם והמקבל כאחד יחויבו בעמלות וקנסות. המקבל לעולם לא מסוגל לדעת אם ההמחאה תקינה, ולכן לא יכול לתכנן את העתיד בהקשר זה.
שגיאה בכתיבת ההמחאה תמיד תביא לסירובה. מסיבה זו, משאירים לפעמים רושמי ההמחאה חלקים מסוימים שלה ריקים למילוי על ידי המקבל, אך הדבר כרוך בסיכון רב. המחאה ללא סכום עלולה להיות רשומה על כל סכום שהוא. המחאה ללא שם המקבל עלולה להיות מועברת לגורמים שלישיים ועברייניים, עם כל הכרוך בזה. המחאה היא, במילים פשוטות, תרגיל מסוכן בבניית אמון בין המשלם והמקבל, על כל הצרות והבעיות הקשורות בנושא.
העמלה בעבור השימוש בהמחאה מוטלת הן על המשלם והן על המקבל, ומסתכמת בדרך כלל בשקלים בודדים, אם מתעלמים מעלות הדפסת פנקסי ההמחאות מלכתחילה.
אם השולח יצליח לשכנע את פקיד הבנק שההעברה שבוצעה אינה לגיטימית, היא תבוטל, ועמלות וקנסות נוספים יוטלו, ניחשתם נכון, הן על השולח והן על המקבל.
בניגוד להמחאות, העברת ביטקוין קאש היא מיידית, אינה דורשת אמון, תמיד תואמת את מה שסוכם בין הצדדים, ועלותה פחות מאגורה. הכסף הופך לזמין לשימוש על ידי המקבל באופן מיידי, ואין שום דרך שבה צד שלישי כלשהו יוכל להשפיע על תוכנה.
שירות תשלומים מקוונים (PayPal, ביט וכדומה)
שירותי תשלום מקוונים מהווים מתווך בין חברת האשראי של המשלם למקבל, כשהם מכניסים את עצמם כשלב נוסף בשרשרת שבה עובר הכסף מהמשלם למקבל.
שירותי התשלום המקוונים מאחסנים את פרטי כרטיס האשראי של המשלם בעצמם ובכך מונעים את העברתו למקבל, מה שפותר חלק גדול מהבעיות הקשורות בשימוש ישיר בכרטיס אשראי. החברה המנהלת מחייבת את כרטיס האשראי ומעבירה את הסכום ל"חשבונו" של המקבל בחברה עם אפשרות בשלב מאוחר יותר למשוך את הכסף לחשבון הבנק שלו.
שירותי התשלום המקוונים לא גובים בדרך כלל עמלות מהמשלם כדי לתמרץ את השימוש במערכת, אך גובים עמלות משמעותיות מהמקבל, עמלות דומות לאלה של חברות אשראי מבוססות, המסתכמות בדרך כלל באחוזים בודדים מסכום התשלום, אך לא מתחת לסכום המינימום העומד במרבית המקרים על כמה עשרות סנטים לפעולה. את העמלות הללו המוכר נאלץ לכלול במחיר המוצר או השירות שהוא מציע, דבר המייקר אותם.
למרות שחברות המעניקות שירותי תשלום עוסקות בכסף, הן אינן נחשבות בנקים או חברות אשראי, ולכן כל החוקים והכללים המחמירים החלים על אלה לא מתייחסים אליהן. הכסף של הלקוחות מאוחסן בחשבונות הבנק של החברות, הן יכולות להשתמש בו לצורכיהן ולקבל רווחי ריבית על הפיקדונות מבלי לתת על כך דין וחשבון. אין זה מפתיע, אם כן, שהמערכת מותאמת כדי להקל ככל האפשר על הכנסת כסף אליה, אך להקשות על הוצאתו. כל עוד הדרישה למשיכת כספים מהחברה נמוכה מכמות המזומן הזמין בחשבונותיה, איש לא יידע להגיד אם הן בעלות כושר פרעון או לא. בהתחשב בדבר, זה אך הגיוני שהחברות מטילות הגבלות על לקוחותיהן באשר לתקרת המשיכה מ"חשבונם" בה. האפשרויות היחידות שקיימות בידי הלקוח הן לתת בחברה אמון מלא ובלתי מעורער, או לעזוב.
הבעיה הגדולה ביותר הקיימת בשירותי התשלום המקוונים היא מדיניות ההחזרים. בכדי לתמרץ את המשלמים להשתמש בשירותיהם, החברות מספקות אפשרויות מרחיקות לכת לביטול העסקה. לדוגמה, חברת PayPal מאפשרת ללקוחותיה לדרוש החזר כספי מהמוכר תוך פרק זמן של 90 יום. כן, שמעתם נכון, יש למשלם שלושה חודשים שלמים כדי להחליט שהוא לא קיבל את מלוא התמורה לכספו ולדרוש אותו חזרה, וכל זאת ללא הצורך להוכיח דבר. חובת ההוכחה כי התמורה עבור הכסף התקבלה מוטלת כולה על המוכר, שבמרבית המקרים לא מסוגל לעשות זאת מסיבות שגרתיות ולא מרגשות. בלית ברירה, המוכרים מקבלים כמות מסוימת של ביטולים כמשהו בלתי נמנע וכוללים את מחירם במחיר המוצר או השירות אותו הם מציעים, דבר המייקר אותם.
אה, כן, והחברות שומרות לעצמן זכות מלאה לבטל כל העברה ולהקפיא כל "חשבון" על פי שיקול דעתם הבלעדית וללא הצורך להסביר דבר לאיש. הנה רק דוגמה אחת מאזורנו. הפתרון היחיד הוא הגשת תביעה, וכפי שכולנו יודעים, תביעה היא עסק יקר, מורט עצבים, שוחק, מתיש וחסר כל ודאיות.
בניגוד לשירותי תשלום מקוונים, ביטקוין קאש פועל ככסף מזומן אלקטרוני, שאותו המשלם מעביר ישירות לידי המקבל. הכסף הופך להיות זמין לשימוש באופן מיידי, וההעברה הופכת בלתי הפיכה בעליל בתוך פרק זמן קצר של 10 דקות עד שעה. המשלם לא מוסר למקבל שום מידע מיותר, ולא מעניק למקבל או לצד שלישי כלשהו שום אפשרות לניצול לרעה. המשלם יכול להשתמש בכספו שלו כראות עיניו, ללא כל הגבלה או התניה. בגלל שהתשלום הוא בלתי הפיך, המוכר יכול לתמחר את המוצר או השירות במחירה האמיתי, ללא הצורך לכסות על עמלות סליקה או הוצאות נוספות. העמלה למשלם היא פחות מאגורה, והמקבל לא משלם כל עמלה, עד לאותו הרגע שהוא עצמו הופך למשלם.
בעצם, הבעיות המתוארות הן בדיוק הסיבה שלמענה הביטקוין המקורי נוצר: הוזלת מחירי המסחר האלקטרוני על ידי ייתור המתווכים וצמצום רמת האמון הדרוש לביצועו.
יישומוני חנות ייעודיים
אחד הסממנים המעודדים יותר לצדקת דרכך הוא הופעת נסיונות לחקות את אופן הפעולה שלך, לרוב בצורה שטחית ומגושמת למדי. כאלה הם יישומוני החנות הייעודיים, אשר חלק מהחברות קוראות להם משום מה "ארנק" (למרות שהן אינן מכילות כלל כסף), המנסים לחקות את ממשק המשתמש של הביטקוין קאש, בהצלחה מוגבלת מאוד. מדובר ביישומון השומר את פרטי כרטיס האשראי שלך ומאפשר תשלום עצמאי בקופות החנות על ידי סריקת קוד, ולפעמים גם משמש למעקב אחר נקודות מועדון אשר הקונה צובר עקב היותו לקוח נאמן. בפועל, יישומוני החנות משלבים את כל החסרונות הייחודיים לכרטיסי האשראי ושירותי התשלום המקוונים (ראה מעלה), ומוסיפים אליהם חסרון נוסף: הקונה צריך להתקין ולתחזק יישומון נפרד לכל חנות שהוא מרבה לקנות בה, מה שמתורגם לעשרות יישומונים התופסים מקום אחסון ושטח מסך, דורשים הרשאות מרובות ומיותרות, מלקטים פרטים אישיים ללא הפסקה ומשדרים אותם לנמענים שזהותם לא ידועה, מריצים שירותי רקע ללא צורך תוך ריקון הסוללה והאטת המכשיר, ומן הסתם מכילים שגיאות ופרצות אשר מוסיפות דרכים נוספות שבהן המכשיר עלול להיפרץ.
בניגוד מוחלט ליישומוני החנות הייעודיים, ניתן להשתמש באותו ארנק ביטקוין קאש לתשלום בכל חנות תומכת, בכל מקום בעולם, הן בחנויות פיזיות והן באינטרנט, ללא הצורך בהמרת מטבע, מבלי שאף לא אחת מהן תדע על האחרות, תוכל לגנוב ממך, לשנות את תנאי השימוש באופן חד צדדי, להדליף פרטים אישיים כלשהם (שכן אלה כלל לא נאספים), אך לעומת זאת כן יכולה לחסוך את עמלות הסליקה והוצאות הפיתוח והתחזוקה של היישומון, ולהשקיע את הכסף שנחסך בדברים חשובים יותר, כגון שיפור חווית הקניה או הורדת המחירים.
שרות משלוח כספים (Western Union, MoneyGram וכדומה)
שרותי משלוח הכספים הם שירותים המאפשרים "להעביר" מזומנים בכמויות סבירות ממדינה אחת למדינה אחרת. אנו אומרים "להעביר" במירכאות בגלל שבפועל לא מתבצעת שום העברה. הפקיד שקיבל את הכסף מהמשלם פשוט מודיע לפקיד בארצו של המקבל שכעת עליו להעניק למקבל (או למי שיגיע לדרוש את הכסף וימסור את המספר הסודי) את הסכום המקביל. אמנם על החברה המתפעלת לדאוג לנזילות מספיקה בנקודות השירות, מה שאכן דורש אילושיהן העברות, אך שום העברה לא מתרחשת בפועל במועד ה"העברה", מה שלא מונע מהחברה המתפעלת לגבות עמלה נאה, הנעה בסביבות אחוזים בודדים מהסכום ה"מועבר", ואותו יגידו לכם אך ורק בעת התשלום. היות ומרבית המדינות אינן משתמשות במטבע שבו ה"העברות" מתבצעות, דולר ארה"ב, לעמלה זו מתווספות גם עמלות המרת מטבע חוץ. היות והן על המשלם והן על המקבל לסור לנקודת השירות הקרובה אליהם כדי לבצע את ה"העברה", התהליך דורש זמן, לעתים עד שעות.
בניגוד לשירותי משלוח כספים, הביטקוין קאש מועבר באמת, ישירות משמשלם אל המקבל, באופן מיידי, בעמלות נמוכות - פחות מאגורה. והיות הביטקוין קאש הוא מטבע בינלאומי מטבעו, ניתן להשתמש בו ישירות, ללא הצורך בהמרת מטבע, בין אם אתה נמצא ביפן, באוסטרליה או בסלובניה. למעשה, משלוח הכספים עצמו עלול להיות מיותר, היות המשלם מסוגל בקלות לשלם את החשבון של חברו הנמצא בצידו השני של העולם ישירות, וזאת מבלי לקום מהספה.
ביטקוין
היות והביטקוין קאש הוא ממשיך דרכו של הביטקוין המקורי, כל מה שנאמר בזמנו על הביטקוין המקורי תקף גם לביטקוין קאש.
ההבדל העיקרי בין שניהם הוא שתפוקתו של הביטקוין מוגבלת באופן מלאכותי על ידי מכסה המסתכמת בכחצי מליון תשלומים ביום (בסביבות 5-6 תשלומים בשנייה). כל מי שלא הספיק להיכלל במכסה המדוברת חייב להמתין עד שהדרישה תקטן. הבעיה הופכת מסובכת עוד יותר עקב העובדה שאדם הרוצה להיכלל במכסה יכול להגדיל את העמלה שהוא משלם, ובכך לקפוץ לראש התור. כמובן שהוא לא היחיד, וכל העסק מידרדר לסוג של מכרז עיוור שבו כל אחד מנסה לקנות את מקומו בתוך המכסה על סמך השערות לגבי פעולותיהם של המשתתפים האחרים. בפועל, הדבר גורם לקפיצת עמלות ההעברה מכמה אגורות לעשרות דולרים בכל פעם שהעניין בביטקוין מתעורר ואנשים רבים מנסים להעביר אותו לזירות המסחר לצורך מכירתו. אז, מופיעות בכל הפורומים הודעות על העברות תקועות ומעוכבות לפרקי זמן ממושכים, העלולים להגיע לשבועות(!) למרות ששולמה עמלה גבוהה יחסית. יש לציין, אם זאת, שהביטקוין אינו מעוניין עוד, מסיבות מוזרות, להיות אמצעי תשלום, אלא כלי השקעה ספקולטיבי בלבד, דבר אשר יביא בסבירות גבוהה בהלוך הזמן לכישלונו.
היות ותפוקתו של הביטקוין קאש אינה מוגבלת באופן מלאכותי על ידי מכסה (אלא רק על ידי מגבלות טכנולוגיות זמניות, אשר אפילו ברגעים אלו מתבצעת עבודת מחקר יסודית להסרתם), הוא מסוגל לספק כבר היום דרישה המקבילה לדרישה הכוללת של כמה חברות אשראי בינלאומיות והמתקרבת לדרישה של חברת PayPal, וזאת ללא כל עומס על הרשת ותוך שמירה על עמלות נמוכות - פחות מאגורה. למעשה, בפעם ההיא כאשר הקהילה ביצעה מבחן לחץ לרשת הביטקוין קאש, ככל שהעומס על הרשת עלה, העמלות, באופן פרדוקסלי, ירדו.
דבר נוסף המבדיל את הביטקוין קאש לטובה, הוא אפשרויות התכנות המורחבות שלו, שלמרות שלא מגיעות לאלה של האתריום, עדיין מאפשרות יצירת חוזים חכמים מתוחכמים למדי, כגון נאמנות עיוורת שבה אין לנאמן כל אפשרות לגעת בכסף המופקד בה, ערבול מטבעות עיוור שבו המטבע לא עוזב את הארנק עד לסיום התהליך, תשלומים מתוזמנים, חוזים חכמים למימוש על ידי מבצעים אלמוניים, מסחר בנגזרים וחוזים עתידיים מבוזר, ואף מימון המונים ללא השתתפות צד שלישי כלשהו.
רשת ה-Lightning
רשת ה-Lightning היא מערכת ניסיונית מתוחכמת של ערוצי תשלום מחוברים הפועלת מעל רשת הביטקוין, ואשר תומכיה מקדמים כפתרון העילאי לכל בעיות התפוקה של הביטקוין עצמו. למרבה הצער, לרשת בעיות מובנות רבות, שטרם נפתרו על ידי מפתחי הרשת, אפילו בחלוף שנים ממועד השקתה. הנה רק מספר דוגמאות:
פתיחת וסגירת ערוץ תשלום לצורך השתתפות ברשת ה-Lightning דורשת ביצוע העברת ביטקוין רגילה, תוך תשלום העמלה הרגילה לרשת הביטקוין, העלולה להגיע, כאמור, לעשרות דולרים במקרים לא כל כך קיצוניים. העמלות הנמוכות ברשת ה-Lightning חסרות כל משמעות אם המשתמש חייב לבצע מאות, אם לא אלפי תשלומים ברשת רק כדי לפצות על עמלת הפתיחה והסגירה.
העמלות מרשת הבסיס זולגות לתוך רשת ה-Lightning, כשהן מפחיתות את סכום הכסף הזמין למשתמש בה, עקב שריון עמלת סגירת הערוץ מתוך הכספים הנעולים בו. קפיצה חדה ופתאומית בעמלות ברשת הבסיס תביא לסגירה מאולצת של ערוץ התשלומים וכתוצאה מכך לאיבוד יתרת הכספים הנעולים בו.
מציאת נתיב תשלום בין משתמשים שאינם נמצאים בקצוות של ערוץ תשלומים אחד היא בסך הכל לא יותר מאחת הבעיות הקשות ביותר במדעי המחשב. אם מפתחי רשת ה-Lightning יצליחו לפתור אותה, הם יהיו מועמדים לפרס נובל, לא פחות. אך אם זה לא מספיק, הבעיה הופכת למסובכת עוד יותר אם לוקחים בחשבון שהטופולוגיה של הרשת משתנה בכל פעם שמישהו מבצע העברה, מה שיכול להתרחש מספר פעמים בשנייה, וכל שינוי שכזה מאלץ את כל המשתתפים האחרים להתחיל את החיפוש אחר נתיב התשלום מחדש.
כמות הכסף המרבית שיכולה להישלח דרך רשת ה-Lightning מוגבלת בסכום הכסף הנעול בערוץ הקטן ביותר שבנתיב בין המשתתפים המעוניינים לשלם אחד לשני. ככל שסכום ההעברה גדל, הסיכוי להצלחתה קטן, וזאת כבר כאשר מדובר בתשלומים של מעל לדולר אחד.
היכולת של משתתפים לפתוח ערוצי תשלום אל תוך רשת ה-Lightning מוגבלת בתפוקתה של רשת הביטקוין, וזאת, כאמור, נתונה למכסה מלאכותית. אפילו המאמר המבסס של רשת ה-Lightning מעריך כי תידרש תפוקה העולה על זאת של הביטקוין כיום פי מאה לפחות כדי לאפשר לכל המעוניינים להצטרף אל הרשת. עם זאת, תפוקה שכזאת תאפשר לכל המעוניינים להשתמש ברשת הביטקוין ישירות, ובכך תייתר את הצורך ברשת ה-Lightning לשנים ארוכות קדימה.
המשלם חייב להפקיד את כל כספו לתוך ערוץ התשלום מבעוד מועד ולהשאירו נעול שם עד לניצולו המלא או עד לסגירת הערוץ, הקודם מביניהם. גרוע יותר, מקבל התשלום אינו מסוגל לקבל תשלומים העולים על סכום הכסף שהוא עצמו הפקיד בערוץ שלו (או שהפקיד עבורו ספק נזילות כלשהו - מן הסתם, מעסיקו או הבנק שלו), מה שהופך את עצם הרעיון לקבל תשלומים דרך רשת ה-Lightning לבעייתי.
ואם זה לא מספיק, מקבל התשלומים חייב להיות מחובר לאינטרנט כדי לקבל תשלומים (או למנות נאמן שיהיה מחובר לאינטרנט כל העת למענו). איבוד החיבור לאינטרנט או קריסת התוכנה בעת השימוש ברשת ה-Lightning יביאו באופן כמעט ודאי לאיבוד כל הכסף הנעול בתוך הערוץ. יתרה מזאת, המשתמש חייב לחשוף את המפתח הסודי של הארנק שלו לאינטרנט כדי להשתמש ברשת. את הסיכונים הכרוכים בכך מן הסתם אין צורך לפרט.
עמלות גבוהות ברשת הבסיס ודרישות התחזוקה הגבוהות של ערוצי תשלומים דוחפות את רשת ה-Lightning לעבר ריכוזיות גבוהה יותר, כאשר רק משתתפים מרובי יכולת יכולים להרשות לעצמם להחזיק יותר מערוץ תשלומים אחד. בפועל, הדבר הופך אותם למתווכים בהעברת התשלומים, מוסדות כספיים - אותו הדבר בדיוק שהביטקוין נועד לייתר. משתתפים אלה מסוגלים לעקוב אחרי ההעברות של המשתתפים אותם הם "משרתים" וכן לחסום אותן על פי שיקול דעתם הבלעדית. זאת ועוד, משתתפים אלה רשאים לגבות את עמלות ההעברה ברשת ה-Lightning בעצמם, כשהם מקטינים בכך את הרווחיות הכרייה ברשת הביטקוין עצמה ובכך פוגעים באבטחתה.
בהתחשב בכל האמור, ניתן לומר בבטחה כי בניגוד למה שתומכיה היו רוצים שנחשוב, רשת ה-Lightning איננה אמצעי תשלום כלל וכלל. למעשה, אם מישהו היה בא ומנסה "למכור" אמצעי תשלום בעל תכונות דומות לרשת ה-Lightning מבלי לקשר אותה ראשית לביטקוין, סביר להניח שהיה מוצא את עצמו די מהר מתגלגל מכל המדרגות. רשת ה-Lightning היא הסחת דעת, במקרה הטוב, ובנייה מחדש של המערכת הבנקאית הקיימת על בסיס הביטקוין, במקרה המזהיר פחות.
ביטקוין קאש, לעומת זאת, בהיותו מערכת כסף אלקטרוני שיתופית, פטור מכל הבעיות האמורות: הוא מאפשר לשלוח כל סכום שהוא, ללא כל הכנה, בתוך שניות, בעמלה זהה והצלחה זהה בין אם מדובר ב-10 אגורות או 10 מיליון, ללא הצורך בחיבור לאינטרנט עבור המקבל (ובמקרים מסוימים ללא הצורך בחיבור לאינטרנט גם עבור השולח), כל עוד ידועה כתובת היעד, בפשטות וביעילות, וכל זאת כבר היום.
מונרו
המונרו הוא מטבע ממוקד פרטיות העושה שימוש בתהליך חתימה מתוחכם המסתיר לא רק את זהות המשלם והמקבל, אלא גם את הסכומים המועברים ומנתק כל קשר בין העברות קודמות להעברות עתידיות. הדבר מגדיל באופן טבעי את גובה עמלות הרשת, המגיעות באופן קבוע לכמה סנטים להעברה (פי חמישה עד עשרה מהעמלות ברשת הביטקוין קאש). המונרו אמנם מאפשר רמה מסוימת של שקיפות בהעברותיהם של המשתמשים, אך בהחלט לא הופך את הדבר לקל או פשוט. ביטקוין קאש, לעומת זאת, הוא שקוף כברירת מחדל, אך מאפשר גם רמה גבוהה של פרטיות בעזרת תסריט ערבול מטבעות עיוור שבו המטבע לא עוזב את הארנק עד לסיום התהליך, הפועל ברמת הארנק ולא ברמת רשת הבסיס, והמשאיר את הבחירה הסופית בידי המשתמש.
בגלל הצורה שבה המונרו בנוי, מרבית הארנקים לא יוכלו להציג את המטבעות שלכם עד לסיום הסנכרון, שעלול לקחת שעות וג'יגהבייטים, תלוי באיכות קו האינטרנט ופרק הזמן שבו הארנק היה סגור - דבר שפוגע בחוויית המשתמש. כמו כן, ניצול של מטבעות שהרגע קיבלתם (או עודף מתשלום שביצעתם) אינו אפשרי, ודורש המתנה של פרק זמן לא מוגדר, מכמה דקות ועד שעה, ללא כל אפשרות להשפיע. לעומת זאת, מרבית ארנקי ביטקוין קאש יראו לכם את המטבעות שלכם בתוך כמה שניות, ותוכלו לשלוח מטבעות שזה עתה קיבלתם ללא כל המתנה. ומהצד השני של המשוואה, כלי הפיתוח ואפשרויות הפיתוח של המונרו מצומצמים למדי, והפרוטוקול מסובך להבנה, מה שמקשה על מפתחים חדשים המעוניינים להצטרף לקהילה. זאת לעומת כלי המפתחים והדוקומנטציה הרחבה שקיימת למפתחי ביטקוין קאש, והפרוטוקול הפשוט יחסית מאפשרים אפילו לאנשים חדשים לתחום ליצור אבטיפוס פועל בתוך זמן קצר.
ייתכן בהחלט כי נקודת החוזק הגדולה ביותר של המונרו היא גם נקודת התורפה שלו. בגלל הפרטיות המובנת ברשת שלו, פיתח המונרו מוניטין של מטבע הבחירה של נוכלים ורמאים למיניהם המאפשר הלבנה קלה של ההכנסות מעסקיהם המפוקפקים, דבר אשר קהילת המונרו אף מעודדת. בתגובה לכך, ממשלות רבות הכריזו כי השימוש במונרו הוא עילה מספיקה לחשוד כי המשתמש מסתיר משהו המצדיק בדיקה או אף חקירה. היות והעבריינים, בדיוק כמו האזרחים שומרי החוק, מעדיפים למשוך כמה שפחות תשומת לב, פשוט כי זה טוב לעסקים ולשקט הנפשי, הרי ששימוש בכסף הידוע כ"עברייני" נוגד בסופו של דבר את האינטרסים הישירים לא רק של האזרחים הנורמטיביים, אלא גם של העבריינים עצמם. ואכן, המטבע המועדף על ארגוני הפשע והעבריינים מכל הסוגים בכל רחבי העולם הוא המטבע בעל רמת הלגיטימיות הגבוהה ביותר - הדולר.
עקב האמור, קיים קושי למצוא עסק לגיטימי המעדיף את המונרו על פני חלופות אחרות, למרות שסוחרים מסוימים מקבלים את "כל" המטבעות הקריפטוגרפיים בעזרת הסכמים ייעודיים עם חלפני מטבע שונים. לעומת זאת, אלפי סוחרים ועסקים בכל רחבי העולם מקבלים ביטקוין קאש כתשלום מדי יום, רבים מהם באופן בלעדי, ובאזורים מסוימים השימוש בו מגמד לחלוטין את השימוש בכל המטבעות הקריפטוגרפיים האחרים גם יחד.
בנוסף, הביטקוין קאש הוא כסף "חכם" הניתן לתכנות והסבה, הכולל שפת תסריטים עשירה המאפשרת יצירת חוזים חכמים מתוחכמים למדי, כגון נאמנות עיוורת שבה אין לנאמן כל אפשרות לגעת בכסף המופקד בה, ערבול מטבעות עיוור שבו המטבע לא עוזב את הארנק עד לסיום התהליך, תשלומים מתוזמנים, חוזים חכמים למימוש על ידי מבצעים אלמוניים, מסחר בנגזרים וחוזים עתידיים מבוזר, ואף מימון המונים ללא השתתפות צד שלישי כלשהו. יאמר מי שרוצה שאין בכל אלה שום צורך. העובדה שהם קיימים ומשגשגים מוכיחה את ההפך.
אתריום
האתריום מעולם לא העמיד מול עצמו מטרה להיות מטבע או אמצעי תשלום, אלא מחשב מבוזר להרצת תוכנות וחוזים חכמים, למרות שבהחלט ניתן לבנות על בסיסו מטבעות ואמצעי תשלום, במידת הצורך. על כן, עמלות הרשת שלו אינן על ההעברה כמו במטבעות אחרים, אלא על הרצת התוכנה. ככל שהתסריט או החוזה החכם מתוחכמים יותר, כך העמלה להרצתם גבוהה יותר. יש לומר שהפופולריות של האתריום גרמה לעומס רב על הרשת וגררה עליית העמלה הממוצעת הנדרשת כדי לוודא את הרצת התסריט שלך, אפילו אם התסריט הוא העברה פשוטה מארנק לארנק מה שהחל כבר להביא לנטישת מפתחים.
שפת התסריטים של הביטקוין קאש פשוטה ומוגבלת יותר מזאת של האתריום, ובכוונה תחילה (לדוגמה, אין בה לולאות), ולכן האפשרויות לבניית תסריטים בו מוגבלת יותר, אך עדיין מאפשרת תכנות חוזים חכמים מתוחכמים ביותר, כגון נאמנות עיוורת שבה אין לנאמן כל אפשרות לגעת בכסף המופקד בה, ערבול מטבעות עיוור שבו המטבע לא עוזב את הארנק עד לסיום התהליך, תשלומים מתוזמנים, חוזים חכמים למימוש על ידי מבצעים אלמוניים, מסחר בנגזרים וחוזים עתידיים מבוזר, ואף מימון המונים ללא השתתפות צד שלישי כלשהו. ביטקוין קאש מאפשר להנפיק טוקנים ושוברים, בתהליך פשוט וקל שלא דורש הסכמה מכל גורם בקהילה ומחוצה לה, וללא הצורך בתכנות או מתן אמון בכל גורם שהוא, כולל טוקנים "ייחודיים" ופריטי אספנות דיגיטליים, בדומה ל-CryptoKitties ברשת האתריום (דוגמה אחת). לשימוש המתכנתים קיימות שפות תכנות נוחות, Spedn ו-CashScript, השואבות השראה במידה רבה משפת התכנות של האתריום.
בסופו של דבר, הביטקוין קאש והאתריום הם עולמות שונים. הביטקוין קאש הוא בראש ובראשונה כסף, גם אם חכם. הוא זול, מהיר, פשוט לשימוש, נמצא בשימוש רחב, מודע לייעודו ונאמן לתפקידו, תוך הצגת ביצועים ותפוקה טובים כל כך, שויטליק בוטרין עצמו העלה בשלב מסוים הצעה לעשות בו שימוש כדי לתגבר את תפוקתו של האתריום.
מטבע קריפטוגרפי זעיר (חלופי)
האמרה הידועה טוענת כי כל המשפחות האומללות אומללות בדרכן הייחודית. בדיוק כך, כל אחד מאלפי המטבעות הקריפטוגרפיים הזעירים הקיימים בשוק פגום בדרך הייחודית לו. במקרים רבים, הפרויקטים נוצרים כניסוי של טכנולוגיה מסוימת - אלגוריתם כרייה, פורמט חתימת העברה, שימושים ספציפיים, מדיניות מוניטרית, אופן ניהול הרשת ופתרון חילוקי דעות וסכסוכים, ואפילו חלופות לעקרון הוכחת העבודה. אך במרבית המקרים, הפרויקטים נוצרים אך ורק כניסיון לגרוף רווחים על חשבון המשקיעים הספקולטיביים, למרות שאף פעם לא תשמעו איש מהמייסדים מודה בכך. בדרך כלל העניין במטבעות אלה הוא נמוך, דבר הגורם לסיכונים רבים למשתמשים, כגון:
פרצות אבטחה בארנקים, המאפשרות לפורץ המתוחכם לגנוב את המטבעות או להשתלט על מחשבים בהם הם מותקנים, תוך גנבת ססמאות, פרטים אישיים ואף מטבעות מבוססים אחרים מארנקים אחרים המותקנים בהם. במקרים קיצוניים, הפרצות המדוברות הוכנסו לתוכנה על ידי המפתחים עצמם מתוך ניסיון להתעשר בדרכי מרמה והונאה.
מתקפות על הרשת עצמה, הנובעות ממחסור בכוח מחשוב המחזק אותה. תסריט רגיל למדי הוא תסריט שבו הפורצים מעבירים כמות מטבעות גדולה לזירת מסחר, ממירים אותה במטבעות אחרים, מושכים את המטבעות האחרים לארנקם, ולאחר מכן מבטלים את ההעברה הראשונה על ידי שימוש בכוח מחשוב גדול יותר מגודל הרשת עצמה כדי לשכתב את ההיסטוריה. דוגמאות לתסריט כזה ניתן למצוא אצל Bitcoin Gold, Vertcoin ,Ethereum Classic וכן Verge, שם השכתוב מחק 6 חודשים של היסטוריה פיננסית, וזאת מבלי שמחיר השוק של המטבע יפגע, כנראה בגלל העניין הנמוך בו.
השבתת הרשת עקב תקלות או מתקפות. עקב רמת העניין הנמוכה במיזמים אלה, קיים מחסור תמידי בכוח אדם איכותי המאט את הפיתוח ותיקון השגיאות. הבעיה מחמירה ככל שהריכוזיות ברשת גדלה. דוגמה בולטת לכך היא דוגמתה של רשת ה-IOTA, בפברואר 2020, כאשר פרצת אבטחה בארנק הרשמי שלה אפשרה לפורצים לגנוב מהמשתמשים מטבעות בסך בין 300 אלף ל-1.2 מליון דולר. כדי לקנות לעצמם זמן מספיק כדי לתקן את הפרצה, החליטו מפתחי הרשת להשבית את שרת התשלומים המרכזי שלה (דבר שהיה בלתי אפשרי ברשת מבוזרת כגון ביטקוין קאש) למשך כמעט חודש ימים. הדבר המוזר ביותר הוא שאפילו לאחר כמעט חודש שלם ללא כל פעילות עסקית ברשת, מחירו של מטבע אחד צנח כמעט בחצי ממחירו לפני המתקפה - אך לא לאפס. ייתכן שזוהי העדות הטובה ביותר עד כמה הרשת באמת משמשת למשהו שונה מסחר ספקולטיבי - כלל וכלל לא.
נטישת הפרויקט על ידי המייסדים עקב חוסר עניין או השגת מטרותיהם המקוריות. אחת הדוגמאות המפורסמות יותר הוא סיפורו של הלייטקוין, אשר מייסדו, צ'ארלי לי, קידם כ"גירסה לייט" של הביטקוין (והרחיק לכת עד כדי כינוי עצמו "סאטושי לייט"). ההבדלים בין הביטקוין ללייטקוין בעת יצירת האחרון היו לא יותר מקוסמטיים, דבר שגרם לרבים לטעון כי מטרתו האמיתית של צ'ארלי הייתה אך ורק לגרוף רווחים. והנה, בדצמבר 2017, חצי שנה לאחר שהצליח תוך ניצול תפקידו כמנהל הטכני של בורסת הביטקוין Coinbase להוסיף את הלייטקוין למסחר בה, מכר צ'ארלי בסתר את כל המטבעות שלו כשמחירם היה בנקודה הגבוהה ביותר אי פעם, כשהוא מתרץ את הדבר בניסיון להימנע מניגוד עניינים. בין אם אנו מאמינים לו או לא, בהמשך צמצם צ'ארלי בהדרגה את מעורבותו בקהילת הלייטקוין והפנה את ענייניו למיזמים אחרים. את הפרשנות לפעולותיו ואת ניבוי עתידו של המטבע נשאיר לקורא המלומד.
הרשימה מעלה היא לא רשימה מלאה. אך אולי הבעיה הגדולה ביותר היא מציאת שימוש מעשי למטבעות. למרות שעסקים רבים מקבלים כתשלום יותר ממטבע אחד, וחלקם אף מקבלים את "כולם" בעזרת הסכמים ייעודיים עם חלפני מטבע, ההכרה דווקא בביטקוין קאש כאמצעי תשלום מועדף ניכרת, כשבאזורים מסוימים השימוש בו מגמד את השימוש בכל המטבעות הקריפטוגרפיים האחרים גם יחד. ואם המטרה היא שעשוע לא מחייב וחסר כל משמעות כלכלית, כדוגמת ה-Dogecoin, הרי שגם את התפקיד הזה ממלאים בהצלחה טוקנים ברשת הביטקוין קאש, הבולט מביניהם הוא טוקן ה-Spice.
מטבע קריפטוגרפי תאגידי-מסחרי (Ripple, Tether וכדומה)
התכונה החשובה ביותר של כל מערכות הקריפטו התאגידי-מסחרי היא היותן ריכוזיות לחלוטין, כשמלוא השליטה בכל אפיקי המטבע נמצאים בידי החברה המפעילה בלבד.
ההנפקה בקריפטו תאגידי-מסחרי מנוהלת על ידי החברה המפעילה, לעתים בחוסר שקיפות ותוך ניגודי עניינים שהכל מתעלמים מהם. לדוגמה, ה-Ripple כולו נופק מראש ומוחזק בידי החברה המנהלת, כשהוא מחולק בהדרגה כמתנה לחבריהם ומכריהם של הנהלת החברה וראשי הענף הבנקאי, כשכל שאר המשקיעים מוזמנים לרכוש את המטבעות במיטב כספם, מה שלא יכול להיחשב בשום דרך וצורה "חלוקה הוגנת". במקרה של Tether, המטבעות מונפקים על ידי החברה המנהלת בפעימות של כמה מאות מליוני דולרים בכל פעם בתמורה לכספים בכמות זהה שכביכול מועברים אליה ומוחזקים אי-שם בחשבון בנק כלשהו במדינה כלשהי - לא מאלה שמסרבות לעבוד עם החברה, כמובן. המטבעות מועברים אז לזירות מסחר ידידותיות, שם הם משמשים לרכישת מטבעות קריפטו אמיתיים. טענות החברה להתאמה 1:1 בין מצבורי הדולר ברשותה לכמות מטבעות ה-Tether בשוק והאפשרות המעשית להמיר את המטבעות בחזרה לדולר ארה"ב אליו הם כביכול מקושרים מעולם לא אומתו ונמצאים כעת בבירור בבית המשפט.
ההעברות בקריפטו תאגידי-מסחרי נרשמות ומאומתות גם הן על ידי החברה המפעילה. במקרה של תקלה בשרתי החברה, כל הפעילות העסקית הקשורה במטבע, למעט סחר ספקולטיבי פנימי בזירות מסחר (המהווה, בעצם, כמעט את כל הפעילות במטבע בלאו הכי), מושבתת עד לסיום עבודות התיקון. בנוסף, החברה יכולה להחליט לעצור, לבטל או לשנות כל העברה שאינה לטעמה על פי שיקול דעתה בלבד, אך גם לפי דרישה של ממשלה כלשהי, וכל זאת ללא כל בקרה או שקיפות. הדבר המגוחך הוא שהדבר מתואר במרבית המקרים כיתרון.
העובדה שמערכות הקריפטו התאגידי-מסחרי תלויות לחלוטין בחברות המפעילות אותן מעניקה למשתמשים בהן, אך גם לממשלות המדינות בהן מתבצעת הפעילות, כתובת ברורה להפניית התלונות והתביעות. הדבר יכול להיחשב הן כיתרון, והן כחיסרון: מצד אחד, חברי ההנהלה, שזהותם ידועה, ישתדלו להימנע מעבירות חמורות יותר על החוק מאשר עורכי הדין שלהם יוכלו למלט אותם מהן. מצד שני, קיים סיכון ממשי שהממשלה, אשר בידה גורמי אכיפת החוק, תצליח להפסיק את פעילות המערכת כולה על ידי שליחת הימ"מ למשרדי החברה והחרמת השרתים.
בניגוד לקריפטו התאגידי-מסחרי, הביטקוין קאש הוא מערכת מבוזרת ללא מרכז שליטה ובקרה שניתן להשבית. ההעברות נרשמות ומאומתות על ידי הכורים, שיכולים בהחלט להיות ידועים או אלמוניים על פי החלטתם בלבד, וכן לעזוב את הרשת ולחזור אליה, ללא כל השפעה על תפקודה של הרשת כולה. קצב ההנפקה של הביטקוין קאש קבוע וידוע מראש ולא ניתן לשינוי. אפילו מערך התוכנה של הביטקוין קאש הוא מבוזר, ומפורסם כתוכנה חופשית עם קוד פתוח. עזיבה, מעצר, או אף היעלמות של אחד מהמפתחים, או הסרת אחת מהתוכנות מהאינטרנט לא תביא ליותר מעיכוב בפיתוח הרשת והתשתיות, עד להחלפתם באחרים, ייתכן שטובים יותר.
לבסוף, במקרה של הביטקוין קאש, מספיק לתת אמון במתמטיקה עליה הוא מבוסס ובהיותם של המשתתפים נבונים ומעוניינים בטובתם. לעומת זאת, במקרה של הקריפטו התאגידי-מסחרי, עליך לתת אמון בחברה המפעילה, מה שעלול להיות כלל לא פשוט, אם מדובר, לדוגמה, בחברה כמו בפייסבוק, חברה הידועה לשמצה בהתנהלותה המניפולטיבית, הנצלנית והבלתי מוסרית בעליל. ספק אם לאפשר לחברה עם היסטוריה כה ארוכה של שערוריות רשומות לשמה לנהל את הכסף שלכם יכולה להיחשב כהחלטה נבונה.
ניתן לסכם, כי הקריפטו התאגידי-מסחרי הוא למעשה עיוות של העקרונות המנחים שפורטו במאמר המבסס של הביטקוין בשנת 2009, ומהווים סוג של מטבע קריפטוגרפי ללא כל התכונות שהופכות את המטבע הקריפטוגרפי לרצוי. אנו בוחנים את הקריפטו התאגידי-מסחרי במדור אמצעי התשלום אך ורק כי זוהי המטרה המוצהרת של אלה - היות ומציאת עסק כלשהו המקבל את אחד מאלה כתשלום היא משימה לא קלה כלל וכלל, אם היא בכלל אפשרית. לעומת זאת, אלפי סוחרים ועסקים בכל רחבי העולם מקבלים ביטקוין קאש כתשלום מדי יום, ובאזורים מסוימים השימוש בו משתלט על תחום התשלומים ומגמד לחלוטין את השימוש בכל המטבעות הקריפטוגרפיים האחרים גם יחד.
